כשהבית כבר לא מספיק — המעבר למסגרת
למשפחות בצומת שבו הטיפול בבית מיצה את עצמו: איך לזהות, איך לדבר עם ההורה, אילו סוגי מסגרות קיימים ומה הצעד הבא. בטון של כבוד, בלי אשמה.
השלב שבו הטיפול בבית — גם עם מטפל/ת — כבר אינו מספיק הוא אחד הקשים רגשית. אשמה ותחושת "בגידה" נפוצות, אך הן אינן משקפות את המציאות. מעבר למסגרת אינו בהכרח נטישה; הוא יכול להיות דרך להמשיך לדאוג להורה. הדף מסביר את הסימנים, את סוגי המסגרות ואת הזכויות — הוא אינו ייעוץ רפואי או משפטי.
סימנים שהבית מיצה את עצמו
- נפילות חוזרות גם בנוכחות מטפל/ת;
- צורך בהשגחה 24 שעות שאי אפשר לספק בבית;
- שחיקה קשה של בן המשפחה המטפל;
- סיכוני בטיחות — תרופות, גז, יציאה מהבית.
כמה זמן יש
משך הטיפול בבקשה ללשכת הבריאות תלוי בקצב העברת המסמכים. הדף של משרד הבריאות אינו מציין זמן קבוע; להערכת זמנים הוא מפנה לאמנת השירות.
איך לדבר עם ההורה
- שיחה משותפת, לא הודעה מוגמרת;
- לשתף את ההורה בהחלטה ובביקורים;
- אם יש התנגדות — לא לשכנע בכוח; לעיתים ביקור משותף במקום עוזר יותר מדיבור.
סוגי המסגרות
בית אבות (עצמאיים ותשושים), מוסד סיעודי, ומחלקה לתשושי נפש — לפי רמת התלות. המדריך על ההבדל בין סיעודי לדיור מוגן מסביר את ההבדלים ואת המימון.
שימו לב לגמלת הסיעוד של הביטוח הלאומי: היא עדיין משולמת לתושב בביתו, בדיור מוגן, ובמחלקה לעצמאיים או לתשושים שבפיקוח וברישיון משרד הרווחה. היא אינה משולמת במחלקה סיעודית, בסיעודי מורכב, בתשושי נפש או בהנשמה ממושכת שבפיקוח משרד הבריאות, וגם לא כשגוף ציבורי מממן את רוב הוצאות האחזקה. מי שמקבל גמלה ועובר לבית אבות ממלא "טופס אישור על מגורים במוסד" ושולח אותו לסניף הביטוח הלאומי. הרישיון והפיקוח תלויים בסוג המחלקה (משרד הרווחה או משרד הבריאות); לפי משרד הבריאות, חשוב לוודא שלמוסד יש רישיון מתאים.
אילו מסגרות בקטלוג
הקישור שלמטה מציג בתי אבות בקטלוג. סננו לפי עיר, אופי ומימון; ההחלטה בידיכם, אחרי ביקור.
מקורות
מוסדות בקטלוג שעשויים להתאים למצב הזה:
75 מוסדות מתאימים בקטלוג ←